פסק-דין בתיק ת"א 13868-07

ביום 29.5.05 נפגע התובע יליד 10.7.48 ממחפרון. בהתאם לקביעות המל"ל הוכרה לתובע נכות של 35.2% וכן הומלץ על הפעלת תקנה 15. התובע היה עובד של הנתבעת 2 אשר הייתה גם בעלת המחפרון. בעת התאונה היה המחפרון נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "המחפרון" או "הרכב"). מעבר לתביעת נתבעים 2-1 נתבעה גם קרנית, כנתבעת 3, זאת בהעדר פוליסת ביטוח תקפה למחפרון בגין נזקי גוף, במועד התאונה. כפי שיובהר נשלחו הודעות צד ג' מטעם נתבעים 2-1 וכן מטעם נתבעת 3. כמו כן, חברת ביטוח מנורה (להלן: "חב' מנורה" או "מנורה"), שצורפה כצד ג'1, מכוח הודעת נתבעים 2-1 שלחה גם הודעה לצד ד' - לסוכן הביטוח, אשר צורף עוד טרם לכן גם כצד ג' 2 בהודעת נתבעים 2-1.

לאחר שהושלמו ההגנות (לרבות של צדדים שאינם רלוונטיים עוד), הגישו הצדדים תחשיבי נזק, אשר על בסיסם הוצע ביום 21.2.10, כי התובע יפוצה בסך של 75,000 ש"ח, מעבר לתגמולי המל"ל המשמעותיים, בתוספת החזר הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין.

ביום 22.10.10 ניתן תוקף של פס"ד להסכם בין התובעים לנתבעים, לפיו ישולם לתובע סך כולל של 85,210 ש"ח, שיועבר אל התובע ע"י ב"כ הנתבעים 2-1. עוד הוסכם כי התביעה כנגד נתבע 1 וכנגד קרנית היא נתבעת 3, תידחה ללא צו להוצאות ובהתאם תדחנה גם הודעות צד ג' ששלחה קרנית. צוין כי התשלום, בו תשא הנתבעת 2, הינו כמימון ביניים בלבד, ועם השלמה ומתן פס"ד בהודעות צד ג' וצד ד' - תיערך התחשבנות סופית עם יתר הצדדים.

הודעת צד ג' שנשלחה מטעם נתבעים 2-1 לצדדי ג' 4-3 (הבעלים הקודמים של המחפרון) - נדחתה בהסכמה עוד ביום 22.9.08.

הודעת צד ג' שנשלחה מטעם נתבעים 2-1 לצד ג' 5 (חב' הפניקס, מבטחת בביטוח חבות מעבידים) - נדחתה בהסכמה ביום 17.11.10.

נותר אפוא להכריע - האם ביחס לסכום ששולם על ידי נתבעת 2 לתובע, או חלקו - יש לקבל הודעת צד ג' ששלחה נתבעת 2 לצדדים שלישיים 2-1 (חב' ביטוח מנורה וסוכן הביטוח אליו פנתה נתבעת 2 לבטח המחפרון, עובר לתאונה).

ככל שתתקבל הודעת צד ג' שנשלחה לצד ג' 1 (חב' ביטוח מנורה) - יהא מקום לבחון האם יש מקום לקבל הודעה לצד ד' ששלחה הנ"ל לסוכן הביטוח, הוא צד ג' 2 - וזאת בהיותו מצורף גם כצד ד', בהודעת חב' מנורה.

משנותרה מכלל הנתבעים עוד רק נתבעת 2 היא תקרא להלן "הנתבעת".

טענות הצדדים הנותרים בכתבי בית הדין;

1.            מטעם הנתבעת -נשלחה בתחילה הודעת צד ג' לחמישה גורמים;

ביחס לחב' מנורה, צד ג' 1 - נטען כי עליה לכסות נזקי התאונה מכוח פוליסות שהונפקו, לרבות פוליסה שהונפקה לטובת בעלי הזכויות הקודמים במחפרון מר דגן שלמה וחברתו חברת ש.דגן בע"מ (שהיו צדדי ג' 4-3). עוד נטען לאחריות חב' מנורה, מכוח מצגים של הסוכן מטעמה, מר אשר פישמן, צד ג'2. נטען כי הנ"ל יצר מצג שקיים ביטוח מהמועד בו התבקש הדבר מטעם הנתבעת. נטען עוד כי היו שתי פוליסות ביטוח אצל מנורה, האחת שהוצאה לבקשת הבעלים הקודמים של המחפרון והשנייה לבקשת הנתבעת וכי תקופת הביטוח בשתי הפוליסות כוללת את מועד התאונה. נטען כי אין בתשלום פרמיות הביטוח, להוות תנאי מוקדם לתוקף הפוליסות ולא התקיימו תנאים המאפשרים למנורה להתנער מחבותה מכוחן. נטען עוד כי תעודת הביטוח שהוצאה על ידי מנורה, עבור הנתבעת, באמצעות הסוכן ואשר הודפסה ביום 15.5.05, נמסרה לנתבעת רק ביום 29.5.05, בשעה שלא היה ניתן לשלמה. מאחר והתשלום בוצע ביום 30.5.05 כלומר לאחר התאונה, נטען כי זה בוצע תוך זמן סביר, כמשמעותו בסעיף 14(א) לחוק חוזה ביטוח התשמ"א - 1981 (תשלום תוך זמן סביר מכריתת החוזה), באופן שהפוליסה תקפה, עוד עובר לתשלום. לבסוף נטען כי לא הובלט די התנאי שאין תוקף לפוליסה, עובר לתשלום הפרמיה.

ביחס לסוכן הביטוח, צד ג' 2 (פישמן) - נטען כי כבר ביום 14.4.05 פנו אליו מטעם הנתבעת וביקשו ביטוח עוד מאותו מועד. לפי הנטען הסתמכה הנתבעת על מצג הסוכן כי אכן היה ביטוח בר תוקף, בהתאם לפנייה. נטען כי בהתאם למצגיו של הסוכן, ידעה מנורה כי הנתבעת עושה שימוש ברכב וכי דמי הביטוח ישולמו זמן סביר לאחר שהתעודה תימסר ומנורה הסכימה על כריתת הסכם באופן זה. נטען עוד כי הסוכן וחב' מנורה התרשלו ביצרם מצג כי חוזה הביטוח מכסה החבות לכל נזק שיארע. לחלופין, התרשלו כאשר לא הודיעו כי החוזה לא תקף, כל עוד לא ישולמו דמי הביטוח. נטען כי הנתבעת הסתמכה על הסכמה שבשתיקה כי יש כיסוי ביטוחי ממועד הפניה ביום 14.4.05 וכי זה נכרת אכן באותו מועד.

ביחס למר דגן וחברתו ש. דגן בע"מ, צד ג' 4-3 - אשר היו כאמור בעלי הזכויות הקודמים במחפרון, נטען כי הנ"ל התחייבו להשאיר את פוליסת הביטוח, בה בוטח המחפרון בעבר בתוקף, עד לקבלת הודעה מהנתבעת. נטען כי היה מצג מטעם הנ"ל כי הפוליסה תמשיך להיות בתוקף עד למתן הודעה אחרת. חרף האמור הנ"ל לא הודיעו על הביטול של הכיסוי הביטוחי ולא קיבלו הסכמה לביטול וככל שזה בוטל, עליהם לפצות הנתבעת. ככל שהנ"ל ביקשו ביטול הפוליסה, עסקינן בהפרה חוזית או פעולה בניגוד למצג.

ביחס לחב' ביטוח הפניקס, צד ג' 5 -  נטען לחבותה מכוח פוליסת חבות מעבידים שהונפקה שם לנתבעת.

2.            כאמור בפתיח פסק הדין - התביעה כנגד קרנית נדחתה, בהתאם להסכמת הצדדים מיום 12.7.10 וזאת בפסק דין חלקי מיום 22.10.10 וממילא לא רלוונטיות הודעות שנשלחו מטעמה.

הודעת הנתבעת אל צדדי ג' 4-3 - נדחתה בהסכמה וללא צו להוצאות עוד ביום 22.9.08, משמע אין מקום עוד לטענה שהייתה התחייבות מטעם הנ"ל, להותיר את פוליסת הביטוח המקורית בתוקף.

גם ההודעה אל חברת פניקס, כצד ג'5 - נדחתה בהמשך, במסגרת הסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד ביום 17.11.10.

3.            חברת מנורה (צד ג' 1) - טענה בהגנתה כי הפוליסה שצורפה להודעה שנשלחה אליה, ואשר על בסיסה נטענת הטענה כנגדה, בוטלה לבקשת המבטח הקודם - צדדים שלישיים 4-3, (בעלי הזכויות הקודמים של המחפרון), תוך החזר הפרמיה ששולמה וזאת לכל המאוחר ביום 19.5.05, ובכל מקרה עובר לתאונה. הנתבעת הייתה צריכה לדעת שכל עוד לא שולמה פרמיית הביטוח, הרי שהרכב אינו מבוטח בביטוח חובה, שכן התשלום מהווה תנאי לתוקף הפוליסה. הודגש כי, יש להבחין בין פוליסת נזקי רכוש ובין פוליסת ביטוח נזקי גוף. בביטוח חובה מהווה התשלום - תנאי לתוקף הכיסוי הביטוחי. אם ארעה תקלה בתשלום הפוליסה במועד, האשם אצל הנתבעת, שולחת ההודעה, או הסוכן. נטען כי הסוכן לא היה שלוח של חברת מנורה. אם יקבע אחרת, נטען כי הסוכן חרג מהרשאה שניתנה לו. עוד נטען כי במועד התאונה לא היה בידי מנורה כל ביטוח רלוונטי למחפרון בגין נזקי גוף. הפוליסה לנתבעת הונפקה כבר ביום 15.5.05 ונמשכה על ידי הסוכן בו ביום, אך חרף זו שולמה על ידי הנתבעת רק לאחר התאונה. כל רשלנות באשר לאמור, יש לייחס לנתבעת או לסוכן. נטען כי דרישת המחוקק שבביטוחי חובה תשולם הפרמיה לפני כניסת הביטוח לתוקף, הינה מן המפורסמות ובבחינת פרקטיקה והסדר מינהלי - אשר קנו הכרה בענף הביטוח. אין מדובר בסייג בפוליסה כנטען ואין מדובר בדבר שיש להודיעו. מכל מקום, מנורה מעולם לא הסכימה כי הביטוח יכנס לתוקף, עובר לתשלום הפרמיה ואין כל מסמך המלמד אחרת.

4.            מר אשר פישמן (צד ג' 2) - סוכן הביטוח, טען כי מעולם לא יצר מצג לפיו הרכב מבוטח מהמועד בו התבקש הביטוח, אדרבה היה ידוע לנתבעת כי תנאי לכיסוי הביטוחי הוא תשלום הפוליסה בפועל. אכן ביום 14.4.05 פנתה אליו הנתבעת בבקשה לבטח את הרכב. הפניה הועברה אליו בפקס והוא מצדו פנה אל חברת מנורה. לסוכן נמסר מחברת מנורה כי לא ניתן ליצור את הפוליסה, באשר קיימת פוליסה אחרת ברת תוקף למחפרון (ע"ש הבעלים הקודמים, הם כאמור צד ג' 4-3). כתנאי לרכישת פוליסה יש לבטל הפוליסה הקודמת ולהעביר רישום המחפרון על שם הנתבעת. הסוכן יידע את הנתבעת על כך ונאמר לו בתשובה שיעמדו איתו בקשר. ביום 11.5.05 הייתה פנייה נוספת מטעם הנתבעת ונאמר כי סידרו את הטעון סידור ולכן מבוקשת הנפקה של פוליסת ביטוח חובה. חברת מנורה אכן הפיקה את הפוליסה ביום 15.5.05, כאשר על זו רשום כי מועד תחילתה מיום 11.5.05. הפוליסה נמסרה לנתבעת ועל הפוליסה נרשם מפורשות כי ללא חותמת וחתימת הבנק, אין לה תוקף. בנסיבות המתוארות, יכלה הנתבעת לדעת שהרכב אינו מבוטח ולכן אין להטיל עליו כל אחריות. היה ידוע לנתבעת והובהר לא אחת על ידי הסוכן או מי מטעמו כי תנאי לכיסוי הביטוחי הוא תשלום הפוליסה. הנתבעת התרשלה מקום בו לא דאגה לתשלום הפרמיה עם קבלתה, התעלמה מתניה עליה, אפשרה שימוש במחפרון לפני התשלום, לא וידאה כיסוי ביטוחי למחפרון במועד התאונה ופעלה באופן לא סביר. בכלל טענותיו, טען צד זה כי אין מקום גם לטענות חלופיות שמעלה הנתבעת.